<h1>רבינו ירוחם נ"ח ח"ב</h1>
<h2>דף ט.</h2>
עצי סוכה וכן נויי סוכה כגון שעטרה ותלה בה ענבים או פירות או יינות ושמנים אסור להסתפק בהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג. ואם התנה על נויי סוכה מותר ליהנות מהם כגון שאמר איני בודל מהן כל בין השמשות דלא חייל בתר הכי קדוש' עליהו אבל עצי סוכה דחייל קדושה עליהו לא מהני בהו תנאי ואסורין כל ז' כך פשוט בסוכה וכן בשבת ובביצה וכתבו התוספו' ודוקא עצי הסכך אבל עצי דפנות מותרים והרמב"ם כתב עצי סוכה אסורים כל ז' ימי החג בין עצי דפנות ואין נאותין מהן לדבר אחר כל ח' ימי החג ע"כ וכן ראיתי לרבותי נוהגים איסור ליהנות מהדס הדפנות או לאכול מהדפנות כשהן ממאכל כגון שנעשו משומר הנקרא פינוג"ו ונראה חלוק בגמרא על זה כי מוכח ממקום אחר שעצי סוכה אסורים מדאוריתא ומוכח ממקום אחר שאינם אסורין אלא מדרבנן משום מוקצה וכתבו בתוספ' כי בעודה קיימת אסורה מדאוריתא ואם נפלה תוך המועד שאינם אסורים אלא מדרבנן משום מוקצה ורבינו תם כתב כי עצים של הכשר סוכה שהן שבעה טפחים על ז' חיילא קדושה עליהו ואסירי מדאוריתא אבל היתר מכדי שיעור הכשר סוכה אינו אסור אלא מדרבנן. ומ"מ כל מה שכתבתי דינו כמו כן בסוכה ישנה אפילו לא חדש בה דבר ואפילו שלא נעשית לשם סוכה כמו שכתבתי בח"א. ועוד פשוט [סוכה מ"ו ע"ב] שסוכה אפילו בשמיני [אסורה].
<h2>דף י:</h2>
הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו ודוקא בגבוה י' טפחים דה"ל סוכ' בתו' סוכ' כך פשוט בסוכה.
<h2>דף יא.</h2>
מותר לישב בכילה בסוכה אפילו שיש לה גג והוא שאינו גבוה י' ואם אין לה גג אפילו גבוה י' דתרוייהו בעי' לאיסור כלומר שאינ' אסורה עד שיהו בה ב' דברים גג גבוה י' כך פשוט בסוכה וכן פסק רי"ף דתרי לישני דגמ' לא פליגי אלא חד מכשר בשיש לה גג כיון שאינה גבוה י' וחד מכשר בשאין לה גג אפילו גבוה י' וריב"ג כתב דפליגי דכלהו רבוותא פסקו כלישנא בתרא הילכך אם יש לה גג אפילו אינה גבוה י' פסולה ושאין לה גג אפילו גבוהה י' מותר' וראשון תפסו עקר וכן פר"י ז"ל.
<h2>דף כ:</h2>
הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו ודוקא בגבוה י' טפחים דה"ל סוכ' בתו' סוכ' כך פשוט בסוכה.
<h2>דף כו.</h2>
שלוחי מצוה אם הולכים לדבר מצוה פטורין מן הסוכה בין ביום בין בלילה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה פי' ודוקא שאם יחזרו מן הסוכה יתבטלו מן המצוה אבל אם לא יתבטלו חייבין כמו שפירשתי בהעוסק במצוה בנתיב י"ג ח"ג כך פשוט בסוכה. הולכי דרכים ביום פי' אפילו לדבר הרשות חייבין בסוכה בלילה ופטורים ביום ואם הולכים בלילה פטורים בלילה וחייבין ביום. וכן שומרי העיר ביום פטורים ביום וחייבין בלילה והשומרים בלילה פטורים בלילה וחייבין ביום. ושומרי גנות ופרדסים פטורים בין ביום בין בלילה ואינו חייב לעשות סוכה שם ואם שומר כרי של פירות שהוא לפניו בענין שאם יעשה שם סוכה יוכל לשמרו מן הסוכה ולא יגנבו לו מן הפירות חייב בסוכה כך פשוט בסוכה. מצטער פטור מן הסוכה ומשמשיו חייבין וכגון שמצטער מפני זבובים או מפני הנשר שנופל מן הסוכה תדיר או מפני סרחון כך פשוט בסוכה בין מאכילה בין משינה וס"ה כתב דוקא משינה אבל מאכילה חייב וראשון עקר וכן הסכימו רוב הפוסקים. וחולה ומשמשיו פטורים מהסוכה ואפילו חולה שאין בו סכנה ואפי' חש בעיניו או בראשו כך פשוט בסוכה.
ועוד פשוט ואין ישנים עראי חוץ לסוכה דלפעמים אדם שבע משינה מועטת והויא לגביה שינת עראי כמו שינת קבע.
<h2>דף כו:</h2>
אוכלים אכילת עראי אפילו מפת חוץ לסוכה והוא כביצה וכן שותין עראי חוץ לסוכה ואם רצה להחמיר על עצמו מחמיר וכן היו נוהגין חכמים הראשונים כי מכביצה מחמירין שלא לאכלו חוץ לסוכה אבל פחות מכביצה לא היו מחמירין כך פשוט בסוכה. ופירות פשוט ביומא שמותר לאכלן חוץ לסוכה אבל רמ"ה היה מחמיר מאותה דיומא כי היה חוכך בה להחמיר ונראה דדוקא כשקובע סעודתו על פירות אז יש להחמיר למי שהחמיר אבל אכילת עראי דפירו' ליכא מאן דפליג שמותר ורוב הפוסקים הסכימו דאכילת קבע דפירות שדינם כאכילת עראי דפת. ובשר וגבינה ושאר דברים חוץ מפירות כתב רבינו פרץ שאסור לאוכלן חוץ לסוכה ויש מהפוסקי' שחלקו עליו דלא חשיב' אכילת קבע מהם מאכילת עראי דפת וכן הסכי' הרא"ש.
<h2>דף כז.</h2>
ליל ראשון של חג חובה לאכול פת בסוכ' ואינו חייב לאכול שם י"ד סעודות מפת ואם לא אכל פת בסעודתו באותה לילה בסוכה אין לה תשלומין כך פשוט בסוכה. פי' משום סוכה אינו חייב י"ד סעודות אבל משום יום טוב חייב כמו שכתבתי בענין י"ט ונפקא מינה אם ירדו גשמים דיאכל בבית מחמת יום טוב וליל ראשון חייב לאכול כזית אפילו ירדו גשמים והרמב"ם כתב דכל ז' אם רצה לאכול פירות חוץ לסוכה ואינו אוכל פת אלא בליל ראשון וכן נראה סברת רש"י ולפי דבריהם ביום טוב אף על פי שחייב לאכול י"ד סעודו' יכול להשלימן בפירו' ובי"ט כתבתיו ואפי' ירדו גשמים אוכל בסוכה בליל ראשון כזית לכ"ע.
<h2>דף כז:</h2>
יוצאי' מסוכה לסוכה ואין צריך לאכול כל ז' בסוכה אחת כך פשוט. יוצא אדם בסוכתו של חבירו אבל לא בגזולה פי' אפילו אחר יום ראשון כך פשוט בסוכה ולמטה [לקמן ל"א ע"א] אפרשנו בדין סוכה גזולה.
<h2>דף כח.</h2>
מי שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית יצא ידי חובתו ומות' ולא גזרינן שמא ימשך אחר שלחנו ויצא לבית כך פשוט במשנה בסוכה וכן פסק רי"ף כב"ש והא דאמרינן שאם מחזקת ז' על ז' טפחים דכשרה ולא אמרינן שמא ימשך ויצא לבית כמו שכתבתי בח"א [לעיל ג' ע"א] שניהם טעם א' להם ובשניהם הלכה כב"ש וכן פסק ה"ר ישעיה מטרנ' אבל הרז"ה ובעל העטור והריב"ג והרא"ש פסקו בהא כב"ה דאסור לישב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית גזרינן שמא ימשך אחר שלחנו ולא דמי לההיא דצריכה שתהא מחזקת ז' על ז' דההיא מיירי בסוכה קטנה ובההיא דאין הלכה כב"ש דכשיעור כזה כשרה אבל הכא מיירי בגדולה ובהא הלכה כב"ה.
<h2>דף כח:</h2>
נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה וקטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה והוא שנעור משנתו ואינו קורא אמו ואם קורא שותק אבל אם אינו שותק עדין צריך לאמו ופטור כך פשוט בסוכה.
כל ז' הימים עושה אדם ביתו עראי וסוכתו קבע כיצד שאם היו לו כלים נאים מעלן לסוכה ואוכל ושותה (בהסבה) [בסוכה] ומטייל בסוכה ושונה שם אבל לעיין שם הלכה שצריך התבודדות ודקדוק ויישוב דעת עושהו חוץ לסוכה דמצטער הוא בסוכה. ומעלה שם כלים של משקה אבל לא של אכילה פירוש כי כלים שמשתמשין לשתיה אחר שנשתמשו בהן אין נמאסים ולפיכך אחר שנשתמש בהן מניחן בסוכה אבל כלים שמשתמשין בהן לאכילה כגון קערות וקדרות וכיוצא בהן שמאוסין אחר שנשתמשו בהן מניחן חוץ לסוכה. והנר אפילו בשעה שהוא דולק אין להניחו בסוכה ודוקא בסוכה קטנה שמא תשרף אבל בסוכה גדולה מניחו בסוכה כך פשוט בסוכה.
<h2>דף כט.</h2>
ירדו גשמים יצא מן הסוכה וילך לאכל בביתו משתסרח המקפה של גריסין כלומר משירדו גשמי' כ"כ שיפסיד לו תבשילו והכל לפי האדם כי יש בני אדם שבמעט דבר שיפול להם במאכל לא יאכלו ממנו שהם אסטניסים. ואם יצא בשביל גשמים והתחיל לאכל בתוך הבית ופסקו גשמים אין צריך לחזור לסוכה אלא גומר סעודתו שם בביתו. וכן אם הלך לישן בביתו והניח הסוכה בשביל גשמים והתחיל לישן ופסקו אין מחייבין אותו לחזור עד שיעלה עמוד השחר כך פשוט בסוכה.
<h2>דף לא.</h2>
סוכה גזולה כבר כתבתי למעלה [כ"ז ע"ב] שהיא פסולה וכן פשוט. ודוקא שגזל סוכה העשויה בראש הספינה או בראש העגלה פירוש או ראובן שעשה סוכה בחצר שמעון ותקפו שמעו' והוציאו ממנ' אבל אם תקף חבירו והוציאו מסוכתו כלומר ראובן שעשה סוכה בחצרו ובא שמעון והוציאו ממנה בחזק' כשרה דקרקע אינה נגזלת כלומר שסוכה העשויה בחצר הנגזל בקרקע וסוכה המחוברת בה ברשות הנגזל עומד' ולא חייל עלויה שם גזל ומצוה [הבאה] בעבירה ליכא דאין זה אלא כיושב בסוכה שאולה. וכן אם גזל עצים או קורה וסיכך בהן כשרה כך פשוט. ומה משלם גזלן לנגזל אם העצים או דמי העצים או אם הקורה או דמי הקורה תוך ז' או אחר ז' ימי החג כתבתיו בספר מישרים [נל"א ח"ד] בדיני הגזל.
<h2>דף מג.</h2>
סוכה נוהגת בין ביום בין בלילה כלומר שחייבין לישב בה בלילה כמו ביום כך פשוט.
<h2>דף מה:</h2>
סוכה נוהגת בין ביום בין בלילה כלומר שחייבין לישב בה בלילה כמו ביום כך פשוט.
<h2>דף מו.</h2>
העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו ואם עשא' לאחר אינו מברך ומסדר על הכוס ואומר זמן ואין צריך לאומרו בשעת עשיי'. הית' עשוייה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך שהחיינו ואם לאו לכשיכנס בה מברך ב' שהחיינו ולישב בסוכה כך פשוט בסוכה ויש שדקדקו מכאן שאם בירך שהחיינו בחול בשעת עשיי' שאין צריך לברך בקדוש כיון דסוכה באה מחמת החג. נכנס לישב בסוכה מברך לישב בסוכה וכן בכל יום ויום וזו היא ברכתה בא"י אמ"ה אקב"ו לישב בסוכה. וכל שעה שנכנס בה מברך כך פשוט בסוכה. ור"ת כתב דמברך לישב בסוכה בשעת אכילה ונפטר באותה מכל מה שיקיים ממצות סוכה בין סעודה לסעודה כגון שינה ולמוד וטיול והר"ם במז"ל כת' שכל זמן שנכנס בה כל ז' מברך קודם שישב ונראה סברתו כשיוצ' חוץ לביתו וחוזר אבל אם יוצא מן הסוכה לתוך ביתו לטייל אין נראה שיצטרך לברך בכל פעם ותמהו עליו כי הישיבה היא העכוב ולמה יברך קודם שישב כי לישב ר"ל להתעכב ומיקרי שפיר קודם לעשיית' אם יברך אחר שישב. ועוד כתב שמקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב ואחר כך מברך שהחיינו וכתב שכן היה מנהג רבותי' שבספרד לקדש מעומד בליל ראשון של חג והראב"ד השיג עליו כי הישיבה לדעת האכילה וכל זמן שאינו אוכל הברכה עובר למצוה וכן המנהג. ואין מברכין על השינה דשמא לא יוכל לישן והוי ברכה לבטלה וכן כתב ר"י ור"ת דעקר הכל האכילה ולפי' מברך באכילה כמו שכתבתי. ור"מ היה מברך על הסוכה אף בחול קודם ברכת המוציא משום דאמרינן נכנס לישב בה מברך. ולא ראיתי לרבותי ולחכמי פרובינצא לנהוג כן אלא המוציא ואח' כך לישב בסוכה. ורבינו האיי כתב הנכנס לסוכת חבירו לבקרו מנהג ידוע הוא שיברך בין סעד בין לא סעד.
כשמקדש אומר לישב בסוכה ואחר כך שהחיינו כך פשוט בסוכה. ולפי' אומר קדוש ואחר כך מברך שהחיינו. ויש מהפוסקים שכתבו דוקא בליל ראשון אבל בליל שני אומר זמן קודם לישב בסוכה ורבינו אבי"ה כתב כי אפילו בליל שני אומ' שהחיינו באחרונה וכן ראיתי לרבותי נוהגים וכן עמא דבר.
<h2>דף מז.</h2>
בח' של חג יושבי' בסוכה כיון שאנו עושים ב' ימים (ואם) [ואין] מברכין לישב בסוכה כך פשוט.
<h2>דף מח.</h2>
ועוד פשוט סוכה בז' כיצד גמר מלאכל אינו מתיר סוכתו אבל מוריד הכלים מהמנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון כלומר מוריד הכלי' מן הסוכה לבית כדי להכין מקום לי"ט האחרון שהוא ח' עצרת שיאכל בבית. ואם אין לו מקום אחר לאכול ביום טוב האחרון וצריך לאכול בסוכה כיצד יעשה שיהא ניכר שאינו אוכל בה משום חיוב חד אמר פוחת בסוכה ד' וחד אמר מדליק בה את הנר יעשה הכר בזה אם היא סוכה קטנה כי כבר כתבתי למעלה שסוכה קטנ' אין מדליק בה ואם ידליק בה את הנר בליל ח' יהיה (הנר) [הכר] שאינו מכוין לאכול בה משום מצוה וליכא בל תוסיף ואם היא סוכה גדולה מניח בה כלי האכילה כגון קערות וקדרו' אחר שאכלו בהן דמאיסי ויהיה הכר דכל ימי הסוכות אסור להניח בסוכה כמו שכתבתי למעלה [כ"ח ע"ב]. ואין חולקים אלו הב' הא לן והא להו כלומר חד מיירי לבני בבל וחד מיירי לבני ארץ ישראל בני בבל שהח' שלנו ספק ז' מדליק בה את הנר ולא יפחתנה ויפסלנה לפי שצריך לישב בה למחר בח' ולבני ארץ ישראל דלא יתבי בסוכה בח' פוחת בה ד' בז' מן המנחה ולמעלה כך פרש"י. ולפי זה צריך לעשות הכר בז' לדידן כדי שלא יהיה בו משום בל תוסיף כשאוכל בה בח' וא"ת יוריד כליו בז' מן המנחה ולמעלה ואחר כך מעלן להכר אין בזה הכר ולעולם לא ראינו מי שנהג זה ולכך נראה פי' רי"ף עקר שפירש לבני בבל אם אין לו מקום להוריד כליו בשמיני מן המנחה ולמעלה שאין לו מקו' שיאכל בו כי אם בסוכתו וצריך לאכול בה בט' אינו יכול לפחות בה כי הוא יום טוב הילכך מדליק בה את הנר אם היא סוכה קטנה להכר כמו שכתבתי ואם היא סוכה גדולה מניח בה כלים של מאכל כמו שכתבתי ולבני ארץ ישראל שאין אוכלים בה בח' אם אין לו מקום להוריד כליו בז' וצריך לאכול בה בח' פוחת בה ד' (בו') [בז'] מן המנחה ולמעלה שהוא חול המועד וכן נראה עקר.
<h2>דף נו.</h2>
כשמקדש אומר לישב בסוכה ואחר כך שהחיינו כך פשוט בסוכה. ולפי' אומר קדוש ואחר כך מברך שהחיינו. ויש מהפוסקים שכתבו דוקא בליל ראשון אבל בליל שני אומר זמן קודם לישב בסוכה ורבינו אבי"ה כתב כי אפילו בליל שני אומ' שהחיינו באחרונה וכן ראיתי לרבותי נוהגים וכן עמא דבר.
